זילכה, עו"ד נ' עיריית רמת גן

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

פסק דין זה ניתן בצורה תמציתית היות ומדובר בהליך של סדר דין מהיר, בהתאם לתקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

בפניי תביעה ע"ס 20,728 ₪ שהגיש התובע נגד הנתבעת.

הצדדים הסכימו כי יינתן פסק דין על סמך החומר שבתיק, ללא הבאת ראיות, ולאחר סיכומים.

התביעה נסובה אודות שני דוחות חניה, ע"ס 100 ₪ נומינלי כל אחד.

ביום 9.1.12 הגיע מעקל מטעם הנתבעת לביתו של התובע ונתקל בבנו הקטין. המעקל דרש את תשלום הדוחות בצירוף הוצאות גביה ובסה"כ 923 ₪. הסכום שולם ע"י התובע לאלתר.

התובע טוען בתביעתו כי במהלך שנת 2009 הרס את בית מגוריו ברחוב הרצוג 16 גבעת שמואל והחל בעבודות בניה על מנת להקים במקום שתי יחידות דיור.

ההיתר ניתן בחודש יוני 2009 וחמישה חודשים לאחר מכן כבר חוברו היחידות החדשות לחשמל והתובע שב להתגורר במקום (נספחים א' – ב' לכתב התביעה). התובע הזמין מהדואר שירות "עקוב אחרי" לדואר המגיע לכתובת הבית שנהרס – אל בית אחר, זמני, אליו עבר במהלך הבניה.

לאחר תשלום החוב, בירר התובע את אשר אירע, והתברר כי במהלך תקופת הבניה, ביום 27.7.09, הגיע מעקל למגרש בו בוצעו העבודות והותיר במקום דוח עיקול, ככל הנראה, בידיו של פועל שעבד במקום.

התובע טוען כי מעולם לא קיבל כל התראה אודות החוב – שכן דוח העיקול לא הגיע לידיו או לידיעתו, ולא כל פניה אחרת.

הנתבעת טוענת, כי שלחה לתובע מכתבי דרישה ואזהרה בדואר רגיל ביום 28.3.11, ביום 27.4.11 וביום 14.12.11 (סעיפים 13 ו-14 לכתב ההגנה). עוד טוענת הנתבעת כי לא חלה עליה חובה לשלוח מכתבי התראה בדואר רשום אלא בדואר רגיל בלבד.

בנוסף טוענת הנתבעת כי אין חובה על פי הדין לבצע עיקול ברישום – וניתן לבצע תפיסת מטלטלין לאלתר. לפיכך, טוענת הנתבעת כי גם אם ייקבע כי המעקל מטעמה התרשל כאשר הניח את דוח העיקול במקום בו ניתן להיווכח שהתובע אינו בנמצא, הרי אין קשר סיבתי לנזק הנטען.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובסיכומים, ובהתאם למסמכים שהונחו בפניי, אני סבור כי דין התביעה להתקבל, בחלקה. להלן טעמיי.

תחילה – לאופן חובת ההתראה טרם ביצוע עיקול

הנתבעת לא צירפה לתביעתה העתק של ההתראות שנשלחו לטענתה לתובע טרם ביצוע העיקול, כמצופה. באופן מפתיע, ציין התובע בסעיף 2 לכתב התביעה כי הנתבעת שלחה את הודעות הדרישה לכתובתו הרשומה במשרד הפנים (הרצוג 16 גבעת שמואל). לפיכך, אצא מנקודת הנחה כי אכן ההודעות נשלחו כפי שטוענת הנתבעת.

סעיף 12ב לפקודת המיסים (גביה) קובע כך:

"הודעה, דרישה, צו או כל מסמך אחר שיש להמציאם לפי פקודה זו, יראו אותם כאילו הומצאו כדין אם נמסרו למי שנועדו, או הונחו במקום מגוריו או במקום עסקיו הרגיל או נשלחו לשם על שמו בדואר, ובלבד שצו עיקול לצד שלישי שהוא בנק וכן הודעה על מכירת מיטלטלין יישלחו בדואר רשום".